איך ידעת שתהיה רוח?

מה רבה היתה הפתעתן של העיזים לגלות בבוקרה של שבת, כי הן נטושות לרחמיה של הרוח: ללא רועה וללא הכוונה.

יצרו של האדם (ולא כל שכן של עז) לא תמיד עומד לו במבחני החיים: האם יוותרו העיזים על הריצה? האם ידלגו על 20 K ויגשו ישר אל הקפה?

יתכן והיו עושות זאת אילולא היתה האלונית שבלטרון סגורה באותה שעה.

בלית ברירה יצאו אל הדרך, ללא מנהיג אבל כשהם מחוזקים מנוכחותו המפתיעה של המו"ל והחשש המיתי מעינו הפקוחה של הרועה.

בתמונה: הרועה ישן

הדרך הלוך חלפה במהירות, כשהן גומאות בקלות ובנינוחות את עשרת הקילומטרים הראשונים. מאושרות הן פנו לאחור לחזור אל הדיר ולצערן גילו שלא כושרן המופלא הוא שסייע להן להגיע ללא מאמץ אל מושב עזריה, אלא רוח גבית וזוית שלילית. אין דין 10K בירידה עם רוח גבית כדין 10K בעליה איטית עם רוח נגדית, נוסחה זו תחקק בלב העיזים (המעטות) שרצו היום.

בתמונה: העיזים ברוח

רק השופט (צ'ארלי מקיף את הכינרת, ואני אשבר מקצת רוח?) והמו"ל (מה זה לא מרתון?) יכלו לדרך ולרוח עד סופן.

יום זה יזכר במסורת העיזים, כחוויית עצמאות מפתיעה ובהחלט מאתגרת.

(מאת: יעלי)


התוכנית לשבוע 2
יום א' - מנוחה
יום ב'- התאוששות 8K
יום ג' - בינונית ארוכה 15K
יום ד' - כח רגליים
יום ה' - מתגברות, 10K, עם 10X100 מתגברות.
יום ו' - מנוחה
יום ש' - מירוץ אייל 15K.