הפואמה הפדגוגית

בגלל שיש עיזים חדשות
שמעלות שוב ושוב שאלות קשות
ופרצות וחורים גם הותיקים שולפים
כמו שועלים בכרם ענבים
נבקש לחדד מחדש את התקנון
שתמיד עובד בשם העקרון

ראשית דבר, ביחס לסוגיה
שמדי פעם עולה ומסעירה,
האם אפשר חבר חדש להביא?
הוא: יחיד בדורו! ורץ כלביא!

וכאן מיד יש להסיר ספק
כלל בסיסי בו אין לפקפק:
חבר חדש זה ממש אסור
כי הדיר שלנו – מועדון סגור

בתמונה: מועמדים שנדחו

משפחה קטנה חמה ומלוכדת
את המון הליצנים אינה מבקשת
רק להתבודד ברחיפה שלווה
במשעולים והשבילים של עמק האלה


ומכיוון שלכל כלל מוצק יש יוצאי דופן
מייד נפרט באיזה מצב ובאיזה אופן
עיזים חדשים בכל זאת נתיר
כפי שמבקש המקרה הסביר:

בתמונה: מועמדת שצ'ארלי הביא ונדחתה

אם הן נשים, אבל רק עוד עז בודדה,
אם יש מקצוע נדרש, אבל רק ברפואה
כמו כן נשמח לכל מי שאינו יהודי
או באופן כללי לא זכר בורגני,
כלומר: רופאה, ערביה, מנקה בדנטלי
היא בשבילנו מועמד אידאלי.

אורחים שהם חד פעמיים,
הידועים כאח"פים בשפת העיזים,
יתקבלו במאור פנים וברכה
כל זמן שלא תנטע בליבם אשליה
כי הזכות שקיבלו לצד העיזים לטופף
תימשך קצת יותר מאיזה רגע חולף

בתמונה: אח"פ

ולסיום עיזים יקרים,
ובלשון בני אדם
הוראות אלה נכתבו בדם!



נ.ב: כמובן, שהבחור שאתם מכנים הסולטן, ולפעמים הנשיא, (אני מכירה אותו הרבה שנים ובשם אחר, אבל לא חשוב) לא כתב את הפואמה הזאת. זה יהיה מגוחך לצפות ממישהו שבנערותו שאף אדי סולר ממנועי טנקים לשלוט באמצעים אומנותיים כמו משקל, חרוז, אונומתופיאה, מטפורה ואנלוגיה. ואם מדברים על אנלוגיה - אני מפנה את תשומת ליבכם לאנלוגיה שלי בין קבוצת הריצה שלכם לבין "משפחה". זוהי אנלוגיה כי הרי אין באמת קשר דם בין העיזים (עיזים זה בכלל מטפורה). בכל מקרה, עם משפחה כזאת הייתי מעדיפה להשאר בלינה המשותפת ביד חנה ולהמשיך לצעוק "שומרת לילה, שומרת לילה", עד היום.


נ.ב 2: נזכרתי מה רציתי להגיד בנ.ב הקודם: אבל הוא ביקש ממני לנסח את התקנון הותיק של הקבוצה בצורה קצת פואטית ואסתטית. אני מניחה שבערמומיות תמימה הוא קיווה שהחרוזים והאמצעים האומנותיים שלי ירככו את הכוחניות והדכאנות שמאפיינים את התקנון הזה ואולי גם יהפכו אותו לפחות שנוי במחלוקת מעצם העובדה שאיש לא יבין אותו, וכולם יאלצו בסופו של דבר לשאול את אותו סולטן מה לעשות – כפי שקיווה מלכתחילה.


נ.ב 3: והסיבה היחידה שאני משתפת איתו פעולה היא נקמנות. נקמנות על כך שלמרות שכבר שלוש פעמים הזכרתי בצורה מעודנת שאני כותבת שירים לבר מצווה, טקסים משפחתיים וטקסי פרידה צבאיים – עדיין אף עז לא פנתה לשכור את שרותי, ונקמנות גם על הגירוש שחלק מהעיזים לקחו בו חלק לפני ארבע שנים – לא נשכח ולא נסלח. יהודי לא מגרש יהודי!


נ.ב 4: אם בכל זאת מישהו רוצה שירים יפים, רגישים, ומלאי הוד לטקסים שונים לחברה שאני הנשיאה שלה קוראים: 'ד"ר אורית טאובר – טווה במילים" Tova-bemilim@gmail.com


בתמונה: הגירוש

בלדה לשופט ולעלמה במצוקה

הכל התחיל בלב נלהב,
המצלמות האורות הנשים והטף,
כולם  חלום עומדים להגשים
בסרט פרסומת להיות ניצבים

גם השופט על הקו מתמתח:
רוחות דבלין נושפות בגביו
וחלומות ברצלונה נוצצים בעיניו
אבל לידו, אבוי, כך יתברר,
גם מתמתחת נערת החן,

העלמה אל השופט מישירה מבט מתחנן:
היואיל כבודו, רב עלילות ותבונה,
להוביל בבטחה עלמה חרדה?

בתמונה: השופט והעלמה במצוקה

















שופט לא יסרב לעלמה במצוקה,
ואל הדרך הוא יוצא בבטחה,
מוביל בזהירות, מפנה מבט לאחור,
שלא תיפול העלמה אל הבור,

וכך  השניים, כנהר זורם,
עד שפתאום נעלמת נערת החן,
בין המוני ניצבים אובד קשר העין
והשופט ממתין, התוצאה היא כאין,
לעומת הדאגה לעלמה,
שאולי לאחור נשמטה,

ורק אחרי דקות חמישים וארבע
לסיום הוא מגיע  לגייס  עזרה,
ומה רבה פליאתו, למצוא את אותה נערה,
כבר לא מתנשמת, וכבר לבושה
לשופט בחטף היא אומרת תודה.

בתמונה: העלמה מודה לשופט


















נ.ב: מי שאומר שזה שיר לא טוב בגלל שאין הרבה חרוזים, וגם המשקלים לא בדיוק מסתדרים – רק מראה שאינו מבין דבר בשירה. לידיעתכם: הדגש על החרוז והמשקל הוא כבר מזמן מזמן פאסה, והיום שירה טובה דווקא באה לידי ביטוי בדינמיות, תנועתיות וגמישות של השורה והאסתטיקה – בדיוק כמו בשיר הזה שכתבתי לכבודו של השופט – שבקריאה שניה הוא הולך ומתחוור לי כיצירת מופת. אולי אפילו אשלח אותו לפרסום בשוונג.


נ.ב 2: אני מזכירה לכולם שאני גם כותבת שירים לבר מצווה, לארועים משפחתיים, ולטקסי פרידה בצבא. אני מזכירה את זה שוב כי בפעם הקודמת שהזכרתי את זה לא הגיעו אלי הרבה הזמנות עבודה מהעיזים, וזה די הפתיע אותי. יכול להיות שזה בגלל שיש לי תואר דוקטור, ואני הבת של טאובר?

יעלי קמה, יעלי נמה

יעלי נמה, יעלי קמה
יעלי מקפלת הפיג'מה
אמא אומרת יופי יעלי
חיפזי ומהרי למירוץ איילי

ואויר קריר בחוץ
כאילו כל הרחוב רחוץ
כאילו כל אחד קורא
שלום יעלי שלום

ואמא כבר ניצבת שם
כמו יוכבד או מרים
(בקני הסוף הרוח שר)
מסע גדול מתחיל היום
שלום, מירוץ אייל, שלום

אבל יעלי לא פתיה,
מירוץ אייל, למה מה קרה?
בוודאי שלא לצומת האלה,
למה שאצא מהמיטה החמה

אז מה אם מחכים כבר פנחס ורחמים,
מצידי שיקפצו להם כל העיזים
בין השבילים ובין המשעולים
ואני אחזור אל הסדין החמים

* נ.ב: אני גם כותב שירים איכותיים לבר מצווה, טקסים משפחתיים, וטקסי פרידה מאלופים מושחתים - כל זאת במחירים שווים לכל נפש. מי שמעוניין בטקסט מרגש, יפנה אל הסולטן ולא יתבייש!


התוכנית שבוע 3
יום א' - היה אתמול
יום ב' - התאוששות: 10 קליקים, כולל 10 מתגברות של 100 מ', עם 4 דקות התאוששות.
יום ג' - טמפו: 10 קליקים, כולל  5X5 דקות בקצב טמפו עם 2 דקות התאוששות בינהן.
יום ד' - כח רגליים
יום ה' - בינונית ארוכה: 15 קליקים.
יום ו' -  שומרי משקל
שבת: ארוכה: 22 קליקים.

איך ידעת שתהיה רוח?

מה רבה היתה הפתעתן של העיזים לגלות בבוקרה של שבת, כי הן נטושות לרחמיה של הרוח: ללא רועה וללא הכוונה.

יצרו של האדם (ולא כל שכן של עז) לא תמיד עומד לו במבחני החיים: האם יוותרו העיזים על הריצה? האם ידלגו על 20 K ויגשו ישר אל הקפה?

יתכן והיו עושות זאת אילולא היתה האלונית שבלטרון סגורה באותה שעה.

בלית ברירה יצאו אל הדרך, ללא מנהיג אבל כשהם מחוזקים מנוכחותו המפתיעה של המו"ל והחשש המיתי מעינו הפקוחה של הרועה.

בתמונה: הרועה ישן

הדרך הלוך חלפה במהירות, כשהן גומאות בקלות ובנינוחות את עשרת הקילומטרים הראשונים. מאושרות הן פנו לאחור לחזור אל הדיר ולצערן גילו שלא כושרן המופלא הוא שסייע להן להגיע ללא מאמץ אל מושב עזריה, אלא רוח גבית וזוית שלילית. אין דין 10K בירידה עם רוח גבית כדין 10K בעליה איטית עם רוח נגדית, נוסחה זו תחקק בלב העיזים (המעטות) שרצו היום.

בתמונה: העיזים ברוח

רק השופט (צ'ארלי מקיף את הכינרת, ואני אשבר מקצת רוח?) והמו"ל (מה זה לא מרתון?) יכלו לדרך ולרוח עד סופן.

יום זה יזכר במסורת העיזים, כחוויית עצמאות מפתיעה ובהחלט מאתגרת.

(מאת: יעלי)


התוכנית לשבוע 2
יום א' - מנוחה
יום ב'- התאוששות 8K
יום ג' - בינונית ארוכה 15K
יום ד' - כח רגליים
יום ה' - מתגברות, 10K, עם 10X100 מתגברות.
יום ו' - מנוחה
יום ש' - מירוץ אייל 15K.

הו, ברסלונה!

עוד שבע עשרה שבועות. מהצד השני של החורף כבר מחכים לנו הטאפס, הבניינים העליזים, וגם אמבולנס חדש ומצוחצח של ה"קרוזה רוחה". העיזים בוטשות ברגליהן בחוסר סבלנות בציפייה לתוכנית המפורסמת, שמביאה איתה את הטמפו, האינטרבלים, המשעולים ירוקים מפותלים, והעליות הארוכות המהורהרות: "פחות מארבע, לפני צ'ארלי", "מרתון! אני??", "אחד מספיק. הפעם אני לא מתכוונת לרוץ"," רק שלא יהיה לי קר", "פחות מארבע, לפני רחמים" "רק שלא יקפאו לי האצבעות" "מרתון? אני!" , "מה יש מרתון? איפה?" "רגע, ברצלונה זה לפני סאו פאולו, או אחרי מיאמי?", "זין תשיג אותי, אמבולנס מסריח".

התוכנית
יש עוד שבע עשרה שבועות. מספיק זמן להתכונן, וגם מספיק זמן להפצע ולהתאושש. התוכנית בנוייה למי שהצליח להגיע ל 50 קליקים שבועיים בשבועות האחרונים. אם יש מישהו שלא עמד ביעד הזה (ואני בטוח שאין אף אחד כזה), יגדיל בהדרגה את הנפח עד שיגיע ליעדים השבועיים.

התוכנית מבוססת על התוכניות הישנות והטובות של פיצינגר ודגלס, אבל הפעם עם דגש על אימוני עליות, וריצות נפח ארוכות יותר ורציפות יותר. מי שלא מסוגל לעמוד בנפח של התוכנית בשל עבדותו במכרות הפחם של החיים – ינסה לשמור על אימוני האיכות וכמובן על הריצה הארוכה השבועית. במידה ויחוש כי אינו כשיר לעמוד בתלאות המרתון – תרוץ בברצלונה חצי מרתון. אבל תרוץ. כאשר חשים עומס יתר, פציעות מתקרבות או קושי בהתאוששות בין הריצות – ניתן לקחת פסקי זמן קצרים להתאוששות והחזרת התאבון לריצה.

פעם בשבוע - אימון כח רגליים חובה. מנויי חד"כ בסט המכשירים הרגיל. השאר: הליכות מכרעים, עליה וירידה במדרגה, הרמות עקבים. להתחיל עם סט אחד של 15 מכל אחד, ובהדרגה להעלות חזרות ומשקלים.
כל העיזים צריכים לרדת במשקל. יש מספיק זמן לעשות זאת בצורה מאד הדרגתית שאינה פוגעת בכשירות הגוף לאימונים. במידה ולא נראה שיפור בתחום זה בחודש הקרוב, נאלץ לקרוא לאיבון.

היעדים
יעלי, פיניה והנינג'ה: מרתון ראשון שמסתיים בלי קיר, בהנאה ובכתיבת פרק מפואר במיתולוגיה האישית.
אורית: 4:15-4:25
השופט: 3:55-3:57, לפני צ'ארלי.
צ'ארלי: 3:55-3:57, לפני השופט.
ל': 4:30, חיוך בקו הסיום.
לאריץ': 4:10 (קצב 6:00).
המו"ל: 3:30- 5:00.

הנשיא: לפני האמבולנס.

מושגי יסוד
ארוכה: הריצות הארוכות הרגילות שלנו. מיועדות להגדיל את הסיבולת. קצב עירני אך נינוח.

בינונית ארוכה: ריצה ארוכה יחסית באמצע השבוע. מיועדת להגדיל סיבולת. מרביתה בקצב נינוח, חלקים ממנה יכולים להיות בקצב מוגבר, בהתאם להוראות.

טמפו: ריצה בקצב סף אנארובי. מי שעשה בדיקות יודע מה הדופק/קצב של הסף. מיועדת להעלות את המהירות והסיבולת בסף האנארובי. מי שלא עשה – הקצב הוא בדרך כלל בין קצב תחרות 10K לחצי מרתון. בריצת טמפו חייב לבוא שלב של חימום, ואחר כך פרקים בקצב טמפו בהתאם להוראות.

אינטרוולים: ריצה מהירה, לפרקי זמן קצרים, מעל 90% מדופק מקסימלי, עם הפסקות התאוששות. מיועדת להגביר מהירות.

מתגברות: פרצי ספרינט של 100 מטר, ששתולים בתוך ריצה רגילה, ובינהם פרקי התאוששות בריצה קלה ממושכים. מיועדות להרגיל את הגוף לריצה במהירות.

התאוששות: קצב נינוח ביותר. מיועדות להזרמת דם להאצת התאוששות בין ריצות איכות.

שלבי התוכנית
חודש ראשון: בנייה הדרגתית של נפח בריצות הארוכות (עד 26K), בניה הדרגתית של אימוני איכות (טמפו, אינטרוולים).
חודש שני: הגעה הדרגתית לנפח המקסימלי בריצות ארוכות (30+). אימון איכות שבועי בעצימות גבוהה. נפח שבועי כ70 קליקים.
חודש שלישי: עומס. שלוש ריצות נפח מקסימליות. אימוני איכות בעצימות. אימוני קצב תחרות.
חודש רביעי: ריצת שיא בארוח הנינג'ה, ולאחריה טייפר: הורדה הדרגתית של העומס עד התחרות.

השבוע

יום א': מנוחה.

יום ב': 8 קליקים, מתוכם 5X800 טמפו, עם 200 מ' התאוששות.

יום ג': כח רגליים

יום ד': 15 קליקים, בינונית ארוכה.

יום ה': 8 קליקים, התאוששות, מתוכם: 10 מתגברות של מאה מטר.

יום ו': מנוחה

שבת: 20 קליקים, ארוכה.

סה"כ 51.

פיניה ונינג'ה: ריצות ב',ה' שבת בלבד.

אורית: יום ב' - התאוששות במקום טמפו. יום ד', 10 קליקים.