הקץ לדאגה , הסוף לפחד
כל העיזות ירוצו ביחד
בברצלונה היפה יטופפו בהנאה,
בריאות ושלמות כמו מכונית יקרה.
את נינג'ה הקטנה התקיף גיד זדוני,
לאורך הרגל , ומאוד דלקתי,
אך הלוחמת המהוללה בהשקט ובבטחה
אותו גירשה ממדבר הערבה,
ועם בעיטה בעכוזו הבטיחה בחיוך
שאם יחזור שנית יחטוף גם ריתוק
הפלנטר פשיה בתחתית כף הרגל
חשב שיעלי שלנו תברח מהדגל
הוא לא חישב נכון את אומץ ליבה
עת בקור רוח מוחלט קיבלה הזריקה
ועם עוד קצת סיוע של הקוסם מצריפין
תגמע בקלות עשרים ושש המילין
ואיך אפשר שלא להעצים
את הברך הערמומית של נסיכת העיזים
בקרב המוחות עם הברך הדאובה
לא הועילו כל מיטב כוחות הרפואה,
הדוקרים, המלחשים וכל אנשי האלטרנטיבי
כבר אמרו נואש, ויעצו לה – המתיני
אך אשת העז לעולם לא מוותרת
ובשבת כבר ריחפה בין מושבי עשרת
וקשה שלא להזכיר את ליאורה היפה
במלחמה של שנים עם אגן התורפה
מדקרות מרפקו של הקוסם היא סובלת
חורים בגבה כף ידו מחוררת
אך הנערה מוסיפה לחייך את החיוך המזהיר
שבמרץ יאיר את ברצלונה העיר
לסיכום עיזים יקרות נשאל מה השיעור ומה לקח
ניתן ללמוד מהעיזים החזקות העומדות על המקח?
שבתלאובים יש להלחם באדיקות של קומוניסט,
כי אלוהי האורתופדיה כנראה גם הוא שובניסט
נ.ב 1: אני מצטערת שנעדרתי בשבוע שעבר. לא הרגשתי טוב. לאו דווקא מהבחינה הגופנית ויותר מהבחינה הנפשית. חנוכה לא עושה לי טוב, כי אני נזכרת בכל החנוכיות הקטנות שהאירו בחלונות בגני טל ובנווה דקלים ובמושב קטיף, ובחנוכיה הענקית, בגובה ארבע מטר, על הגג של בית הכנסת בכפר דרום, שהאירה למרחוק, ולידה האורות הירוקים של הפלורוסנטים של הצריחים של המסגדים של הישמעלים נראו עמומים ומסכנים כמו סטיקלייטים דועכים בסוף הלילה.
נ.ב2: במקביל שמחתי לשמוע שהשופט התעניין בשלומי. אני לא חושבת שזה רק היה מתוך נימוס ג'נטלמני שמתבקש מאדם בעל מזג שיפוטי, אלא שהוא באמת אוהב את שיריי. אני שמעתי ממקורות מוסמכים שהוא נוהג לעיין בהם מתחת לדוכן בדיונים משעממים במיוחד. בפסק הדין האחרון שלו, שזכה לפרסום רב, אפילו זיהיתי כמה משפטים שנכתבו בהשראת סגנוני היחודי. לא כעסתי על ההעתקה. להיפך, זה חימם את ליבי כמו מרק הירקות שאף אחד לא הגיש לי בזמן שהייתי נטושה וגלמודה על הספה בסלון. העניין שגילה בי השופט חימם את ליבי במיוחד על רקע הצינה העזה אשר נושבת אלי משאר העיזים. למרות המאמץ הגדול שאני משקיע בשירים, למרות המחשבה, המטפורות והדימויים המקוריים, אף אחד עדיין לא הזמין אותי לחבר פואמה לבר מצווה, טקס משפחתי, ואפילו לא לטקס פרידה צבאי. זה חמור במיוחד לאור העובדה שבקבוצה שלכם יש כמה קצינות בכירות שאם רק היו רוצות היו יכולות לספק לי הרבה עבודה. הן היו יכולות לפחות להזמין אותי להשתתף באיזה פאנל לרגל יום האשה או לתת הרצאה על נשים בשירה העברית, במקום כל הפמיניסטיות הרדיקליות עוכרות ישראל שאתן מזמינות בדרך כלל. אני שומעת שבקרוב עומד להתקיים הנשף השנתי של העיזים, מעניין אם אז מישהו יזכר בי, ויתן לי אפילו שמינית מהכבוד שקיבל מכם אבי אברהם לפני שנתיים (על זה שמעתי בטעות, אני לא מדברת איתו כבר שנים).
נ.ב 3: ואם כבר עוסקים באבי אברהם אני יודעת בדיוק מה היה אומר על ההישג של צ'ארלי בבית שאן: קיס מין תוח'ס מיט דם לינקן בק מוחס, שזה בתרגום חופשי מיידיש – "בטוח שהבחור לקח משהו, וניצל את העובדה שאין בדיקות שתן לרצים חובבים". ראיתי את התמונות שלו באלבומים שלכם, והבחירות האופנתיות שלו, אם אפשר לקרוא להן כך, שכנעו אותי סופית שצ'ארלי והחומרים האסורים אינם זרים זה לזה.
כל העיזות ירוצו ביחד
בברצלונה היפה יטופפו בהנאה,
בריאות ושלמות כמו מכונית יקרה.
את נינג'ה הקטנה התקיף גיד זדוני,
לאורך הרגל , ומאוד דלקתי,
אך הלוחמת המהוללה בהשקט ובבטחה
אותו גירשה ממדבר הערבה,
ועם בעיטה בעכוזו הבטיחה בחיוך
שאם יחזור שנית יחטוף גם ריתוק
בתמונה: הגיד של הנינג'ה
הפלנטר פשיה בתחתית כף הרגל
חשב שיעלי שלנו תברח מהדגל
הוא לא חישב נכון את אומץ ליבה
עת בקור רוח מוחלט קיבלה הזריקה
ועם עוד קצת סיוע של הקוסם מצריפין
תגמע בקלות עשרים ושש המילין
בתמונה: כף רגלה השמאלית של יעלי
ואיך אפשר שלא להעצים
את הברך הערמומית של נסיכת העיזים
בקרב המוחות עם הברך הדאובה
לא הועילו כל מיטב כוחות הרפואה,
הדוקרים, המלחשים וכל אנשי האלטרנטיבי
כבר אמרו נואש, ויעצו לה – המתיני
אך אשת העז לעולם לא מוותרת
ובשבת כבר ריחפה בין מושבי עשרת
בתמונה: הברך של GW
וקשה שלא להזכיר את ליאורה היפה
במלחמה של שנים עם אגן התורפה
מדקרות מרפקו של הקוסם היא סובלת
חורים בגבה כף ידו מחוררת
אך הנערה מוסיפה לחייך את החיוך המזהיר
שבמרץ יאיר את ברצלונה העיר
בתמונה: האגן של ליאורה
לסיכום עיזים יקרות נשאל מה השיעור ומה לקח
ניתן ללמוד מהעיזים החזקות העומדות על המקח?
שבתלאובים יש להלחם באדיקות של קומוניסט,
כי אלוהי האורתופדיה כנראה גם הוא שובניסט
נ.ב 1: אני מצטערת שנעדרתי בשבוע שעבר. לא הרגשתי טוב. לאו דווקא מהבחינה הגופנית ויותר מהבחינה הנפשית. חנוכה לא עושה לי טוב, כי אני נזכרת בכל החנוכיות הקטנות שהאירו בחלונות בגני טל ובנווה דקלים ובמושב קטיף, ובחנוכיה הענקית, בגובה ארבע מטר, על הגג של בית הכנסת בכפר דרום, שהאירה למרחוק, ולידה האורות הירוקים של הפלורוסנטים של הצריחים של המסגדים של הישמעלים נראו עמומים ומסכנים כמו סטיקלייטים דועכים בסוף הלילה.
נ.ב2: במקביל שמחתי לשמוע שהשופט התעניין בשלומי. אני לא חושבת שזה רק היה מתוך נימוס ג'נטלמני שמתבקש מאדם בעל מזג שיפוטי, אלא שהוא באמת אוהב את שיריי. אני שמעתי ממקורות מוסמכים שהוא נוהג לעיין בהם מתחת לדוכן בדיונים משעממים במיוחד. בפסק הדין האחרון שלו, שזכה לפרסום רב, אפילו זיהיתי כמה משפטים שנכתבו בהשראת סגנוני היחודי. לא כעסתי על ההעתקה. להיפך, זה חימם את ליבי כמו מרק הירקות שאף אחד לא הגיש לי בזמן שהייתי נטושה וגלמודה על הספה בסלון. העניין שגילה בי השופט חימם את ליבי במיוחד על רקע הצינה העזה אשר נושבת אלי משאר העיזים. למרות המאמץ הגדול שאני משקיע בשירים, למרות המחשבה, המטפורות והדימויים המקוריים, אף אחד עדיין לא הזמין אותי לחבר פואמה לבר מצווה, טקס משפחתי, ואפילו לא לטקס פרידה צבאי. זה חמור במיוחד לאור העובדה שבקבוצה שלכם יש כמה קצינות בכירות שאם רק היו רוצות היו יכולות לספק לי הרבה עבודה. הן היו יכולות לפחות להזמין אותי להשתתף באיזה פאנל לרגל יום האשה או לתת הרצאה על נשים בשירה העברית, במקום כל הפמיניסטיות הרדיקליות עוכרות ישראל שאתן מזמינות בדרך כלל. אני שומעת שבקרוב עומד להתקיים הנשף השנתי של העיזים, מעניין אם אז מישהו יזכר בי, ויתן לי אפילו שמינית מהכבוד שקיבל מכם אבי אברהם לפני שנתיים (על זה שמעתי בטעות, אני לא מדברת איתו כבר שנים).
נ.ב 3: ואם כבר עוסקים באבי אברהם אני יודעת בדיוק מה היה אומר על ההישג של צ'ארלי בבית שאן: קיס מין תוח'ס מיט דם לינקן בק מוחס, שזה בתרגום חופשי מיידיש – "בטוח שהבחור לקח משהו, וניצל את העובדה שאין בדיקות שתן לרצים חובבים". ראיתי את התמונות שלו באלבומים שלכם, והבחירות האופנתיות שלו, אם אפשר לקרוא להן כך, שכנעו אותי סופית שצ'ארלי והחומרים האסורים אינם זרים זה לזה.
תגובה 1:
עיזים יקרים, האם נרשמתם למרתון? אני נרשמתי. למה אתם מחכים?
לאריץ'.
הוסף רשומת תגובה